🗺️שני חלקים בפסוק אחד
💡 טיפהתורה מצווה גם לשבת בארץ וגם "לרשת" אותה, ואלה שני דברים שונים.
הטעם הראשון מתחיל בפסוק בפרשת מסעי: "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ".
נשים לב: הפסוק אומר שני דברים – "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" ו"וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". את החלק השני כולנו מכירים: מצוות ישיבת ארץ ישראל. לאורך כל הדורות עלו יהודים לארץ, חלקם גרו בה שנים, כדי לקיים את המצווה לשבת בה.
אבל מה פירוש "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ"? זה אינו אותו דבר. "להוריש" הוא מלשון ירושה: שהארץ תהיה שלנו, שהרשות עליה תהיה בידינו. לא רק לגור בה, אלא להיות בעליה.
כאן נכנס פירושו של הרמב"ן, שהופך את ההבחנה הזאת ליסוד הלכתי. הוא רואה ב"וְהוֹרַשְׁתֶּם" מצווה בפני עצמה, ומגדיר בדיוק מה היא דורשת.
📖"ולא נעזבה ביד זולתנו"
💡 טיפלפי הרמב"ן, המצווה היא שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת או שוממה.
הרמב"ן כותב: "שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן הָאֵל יִתְעַלֶּה לַאֲבוֹתֵינוּ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְלֹא נַעַזְבֶנָּה בְּיַד זוּלָתֵנוּ מִן הָאֻמּוֹת אוֹ לִשְׁמָמָה".
יוצא שחוץ מן המצווה לגור בארץ, יש מצווה נוספת: שהארץ תהיה בבעלות ובשליטה יהודית. אפילו אם אדם נמצא בארץ – זה לא מספיק, אם הארץ אינה בידינו. ולהפך: גם מי שאינו יכול מסיבה כלשהי להיות בה, יש מצווה שהארץ תהיה שלנו.
והסדר בפסוק מלמד: קודם "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" – שתהיה שלכם, ורק אחר כך "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" – אז תוכלו להתקיים בה. וכך מובא גם ברש"י על המקום: אם תורישו אותה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו – לא תוכלו להתקיים בה.
אם כן, לפי הטעם הזה, שלטון זר על הארץ, גם אם הוא נוח ומתנהג יפה ואינו מפריע לנו בדבר, אינו מקיים את המצווה. אפשר לחיות בשקט תחת שלטון כזה, אבל "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" לא התקיים.
🏡מצווה פרטית ומצווה ציבורית
💡 טיפכל יהודי מצווה לגאול קרקעות, והציבור כולו מצווה שהארץ כולה תהיה בידי ישראל.
הרב מסביר שלמצווה הזאת יש שני חלקים: פרטי וציבורי.
החלק הפרטי: לכל יהודי יש מצווה לגאול אדמות, לקנות קרקע בארץ ישראל מידי מי שאינו יהודי. הרב הביא דוגמה מן המקום שבו נמסר השיעור: הקרקע של היישוב נקנתה לפני כמאה שנה, בשנת 1925, ממשפחה מקומית שהשטח היה שייך לה. מי שקנה את הקרקע קיים כך את המצווה לגאול אדמה בארץ ישראל.
והחלק הציבורי: זו כבר אינה חובה על האדם הפרטי לבדו. זו מצווה על הכלל – לדאוג שהארץ כולה תהיה בבעלות עם ישראל. "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" – את כל הארץ.
וזה מה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ". המטרה היא שנירש אותה, שתהיה שלנו.
🧪מדינה חמישים ואחת?
💡 טיפגם שלטון זר נוח ומיטיב אינו מקיים את המצווה שהארץ תהיה בידינו.
כדי לחדד את הנקודה, הרב הציע ניסוי מחשבתי. נניח שמעצמה גדולה הייתה מציעה לנו: הצטרפו אלינו, היו עוד מדינה בתוך האיחוד שלנו, ואנחנו נדאג לביטחונכם. תוכלו לגור כאן, לשמור מצוות, לבנות בתי כנסת וישיבות, ואיש לא יפריע לכם.
מבחינת ישיבת הארץ – הכל בסדר. יהודים גרים בארץ ישראל. מבחינת שמירת המצוות – הכל בסדר. ובכל זאת, לפי מה שלמדנו מן הרמב"ן, משהו יסודי חסר. הארץ אינה שלנו. היא "נעזבה ביד זולתנו".
ומן הצד השני: יהודי שגר בחוץ לארץ, ואינו יכול לעלות מסיבה כלשהי, עדיין שותף במצווה שהארץ תהיה בידי עם ישראל. זו אינה רק מצווה של מקום מגורים, אלא מצווה של בעלות.
ההבחנה הזאת מסבירה למה, לפי הטעם הראשון, לא די בהבטחות של ביטחון ושקט. התורה ביקשה "וְהוֹרַשְׁתֶּם" – שהבית יהיה שלנו, לא רק שנגור בו כאורחים.
🌍רש"י הראשון בתורה
💡 טיפ"ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" – הארץ שייכת לנו מכוח נתינת ה'.
ויש לכך יסוד ידוע מאוד: רש"י הראשון על התורה. רש"י שואל: למה פתחה התורה ב"בְּרֵאשִׁית", ולא במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל, "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"?
ועונה: "שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל: לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם – הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו. בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ".
כלומר, כל ספר בראשית, כל סיפור הבריאה, נכתב כדי לבסס את זכותנו על הארץ. הארץ שלנו לא מכוח כוח צבאי, אלא מכוח נתינתו של בורא העולם.
ומכאן לטעם הראשון: יש מצווה מן התורה שהארץ תהיה בבעלותנו. לכן, גם אילו הציעו לנו לחיות כאן בשלום תחת שלטון של מדינה אחרת, עדיין לא היינו מקיימים את המצווה. זהו הצד של "מדינת ישראל": ריבונות של ישראל על ארצו.
🔭"באין חזון"
💡 טיפכשברור מה המטרה, אפשר להתגבר על כל המכשולים.
הרב מוסיף כאן עיקרון שהוא רואה בו לקח לכל דור: באין חזון – אין ניצחון. מי שרוצה להצליח במשימה גדולה חייב לדעת בדיוק מה הוא רוצה ולאן הוא חותר.
הוא חוזר לדוגמה ההיסטורית. כבר בשנת 1942, באמצע מלחמת העולם השנייה, בכינוס ציוני גדול, הודיע בן גוריון שהמטרה היא להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. לדברי הרב, דווקא ההחלטיות הזאת – שהיה ברור לו מה המשימה, והוא חתר אליה בכל מצב – הביאה לכך שעמד בראש התנועה מאז.
ואפשר היה למנות סיבות לאין ספור למה לא יצליח: העולם התנגד, השכנים איימו, נשק לא היה. מצד היהודים, מצד האמריקאים, מצד אחרים – כל הסיבות שבעולם אמרו "לא". והתוצאה הייתה "כן" גדול. למה? כי היה ברור כשמש מה המטרה.
והרב מסיים את החלק הזה בתפילה: שיתברר לכל העוסקים בצורכי הציבור כמה גדולה המצווה לרשת את הארץ, ושעצם הלימוד הזה יוסיף בהירות ויכוון לחזון האמיתי.